"וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" (דברים ח',י"ח)

התפיסה החינוכית בפנימייה רואה בעיסוק התורני- רוחני את מקור העוצמה ממנו יונקת מסירותנו לכלל ישראל ולארץ ישראל.

חיבור המעשה הצבאי והיומיומי מעצים את היכולת לשלב בין עדינות ומוסר לרוח קרב (כדוגמת דוד המלך, אשר מכונה במסכת מועד קטן "עדינו העצני"- שכשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ) והופך רעיונות אידיאליים ונשגבים לחיי מעשה.

לפיכך, כל פעולה ומעשה בפנימייה- קטנים וגדולים- מכוונים לרוח האידיאלית של אהבת ה' וישראל, בטהרת לב והוויית הלוחם והמפקד הישראלי.

"לעזרת ה' בגיבורים"(שופטים ה, כג)- "כביכול, שמי שהוא עוזר את ישראל, כעוזר את השכינה"(רש"י)

א.     בניין אמונה

דמותו של השוחר תיבנה על בסיס בניין אמונה יצוק ואיתן. אנו מאמינים כי בניין אמונה שיטתי, מובנה ומסודר- תורם להבנת ערך מהותנו כיהודים בארץ ישראל, אשר זוכים להוות כוח עתודה לשירות הקרבי והפיקודי בצה"ל.

ב.     תנ"ך

"ט֚וֹב אֲשֶׁ֣ר תֶּאֱחֹ֣ז בָּזֶ֔ה וְגַם־מִזֶּ֖ה אַל־תַּנַּ֣ח אֶת־יָדֶ֑ךָ כִּֽי־יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים יֵצֵ֥א אֶת־כֻּלָּֽם" (קהלת ז', י"ח)

לימוד תנ"ך לאור דמותם של מנהיגי עם ישראל לדורותיו, אשר היוו דמויות אמוניות, מנהיגותיות וצבאיות גם יחד- אברהם אבינו (מלחמת ארבעת המלכים את החמישה), משה רבינו, יהושע בן נון (אשר היה מנהל את הקרב וחוזר לסדר את ספסלי בית המדרש) ודוד המלך (עדינו העצני).

נלמד את תולדות עם ישראל מתוך התבוננות בענקי עולם אלו, נתעמק בהיסטוריה התנ"כית השוזרת בעומקיה את מהותנו ונכיר את גבולות הארץ ותולדות המלחמות עליה.

ג.      הלכה

"אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות והיינו דאמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד" (גמ' ברכות, ח' ע"א)

"את הכבש אחד תעשה בבוקר…"

נלמד ונתעמק בהלכות היומיומיות, אשר כל יהודי ובפרט זה היוצא להילחם צריך להתחמש בהם "תמידים כסדרם".

החזרה על ההלכות הקבועות, לימודם והכרת דרך פסיקתם- הינם נדבך חשוב בבניית דמות השוחר- אשר הלכות אלה מכוונות את חייו ואת סדר יומו.